שאלות פילוסופיות על מוצא האדם והשאלה הראשונה עם דניאל ש מילוא

שאלה טובה

למה המחשבה הדרוויניסטית יכולה להיות נקודה ארכימדית על בסיסה ניתן לבסס את המחשבה האנושית?

מה הייתה השאלה הראשונה?

מה קרה לפני 60,000~ שנה ואיך זה שינה את החוויה שלנו את העולם ואפשר לנו לעצב את העולם?

מה היה לפני ?

איך בני האדם המציאו את המחר? איך זה עזר לנו לנצח במלחמת הקיום?

למה המחשבההדרוויניסטית יכולה להיות נקודה ארכימדית על בסיסה ניתן לבסס את המחשבה האנושית?

למה ספורט? איך שאלה זו היא שאלה פילוסופית ואיך זה מתקשר עם רלטיביזם?

איך נולד הספר המצאת המחר? איך זה קשור לרצון לענות על מהות העודפות בעולם?

הפילוסופיה באה מהפליאה? איך אפקט ה Wow-קשור באהבת האמת?

מה נדרש על מנת לעבור מה Wow ל How ?

האם לחיות יש חוויות וואו? במה שונה חוויות האדם את הוואו ואיך זה יכול לעולל שאלה?

מדוע כיום העתיד הוא תנאי הכרחי לדמיון האין ולמעשה יכולת לחפש תשובות לא במציאות?

מתי ילדים מתחילים לחשוב על העתיד? להפיק דיקוק על העתיד?

מה ההבדל הלוגי בין הווה ועבר לבין העתיד?

האם העתיד הוא מקור האין? האם אלוהים הוא האין המוחלט?

האם הקשר בין מציאת האין לאל ולעתיד הוא שמאפשר את השאלה?

איך חשיבה על העתיד עיצבה את הווה? את כל מה שמסביבנו?

איך הולדת הבטלה הולידה בעיות כדי שאדם יהיה עסוק?

ממתי העתיד נהיה יותר מסוכן יותר ממועיל אליבא ד'דניאל?

מה ההשלכות הלא צפויות של המהפכות העכשיות?

למה ההבנה שכולנו בני אדם, שכולנו צאצאים של בני אדם שנדדו מאפריקה, (סך הכל כ 10,000) הומוסאפיאנס למי שאנחנו היום (הדברים הגיעו לידי כך) יכולה להביא למהפכה קוגניטיבית כלפי קבוצת הפנים הכללית?

בסופו של דבר כולנו בני אדם, חלק מהטבע, בואו נעשה טוב.

הפעם איתנו בפרק מיוחד. דניאל ש מילוא –אבא, קודם כול אבא. הוגה הצודק מוקדם מידי. מנסה להפוך קולאזים לפאזלים. מחפס אחר האמת ומהשאינו יחסי. חובב ספורט מושבע. הוא פילוסוף, ופרופסור בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (l'Ecole des Hautes Etudes en Science כתב 8 ספרים ועל אחד מהם נדבר היום בהרחבה.

לפני כשישה מיליון שנים התפצלו אבותינו מן השימפנזה.

מאז הם הזדקפו, הלכו על שתיים, שילשו את נפח מוחם, יצרו כלים, השתלטו על האש, כנראה גם מלמלו כמה מילים. ומה יצא להם מכל אלו? הם נכחדו, שושלת אחר שושלת. ובאותו הזמן, בן דודם נמוך המצח דשדש במקום ושגשג: לפני 58,000 שנים חיו באפריקה פי שלושה שימפנזים מהומו סאפיינס.

איך ייתכן שיצור המצויד להפליא למלחמת הקיום נכשל בה שוב ושוב

מה גאל אותו ממצבו הירוד והפך אותו לשליט הארץ?

איזה מחיר אנחנו משלמים על ניצחונו של האדם הראשון שאמר לרעהו "להתראות מחר"?

לפי מחקרים גנטיים ומולקולריים, מוצאם של כל בני-האדם החיים כיום הוא מאנשים שחיו באפריקה לפני כ-60,000 שנה. המחקר הביולוגי באבולוציה של האדם מסביר מתי ואיך החלה אותה "יציאת אפריקה" שהביאה לניצחונו המוחלט של הומו סאפיינס, אך מתקשה לעסוק בסיבה לתחילתה - שאלה מטאפיזית או ספקולטיבית. כדי לעסוק בה, מילוא חוזר אל "המדע של פעם", הפילוסופיה של הטבע, ומפתח את טענותיו על סמך לוגיקה והתבוננות עצמית. הוא מצדיק גישה זאת באמצעות האקסיומה "אדם הוא אדם הוא אדם" - לבני האדם שיצאו מאפריקה לפני 60,000 שנה היו אותם מניעים המפעילים גם אותנו כיום. על סמך העיקרון הביוגנטי, שלפיו התפתחות הפרט משחזרת את התפתחות המין, מילוא מתבונן גם בנכדתו - "בידי האחת מראה ובידי השנייה תינוקת".

תכונה אנושית אחרת הביאה את יוצאי אפריקה להגירה ולניצחון. הולדת השפה היא ההסבר היחיד שביולוגים הציעו ליציאת אפריקה האחרונה. ההסבר של מילוא הוא "מוטציה תרבותית" התלויה בשפה: ראיית העתיד והיכולת לתכנן, המתבטאות במשפט "להתראות מחר". היכולות הדרושות לעתידיות, בנוסף למילוליות, הן דמיון והפשטה. אולי הפיתוח הוא ההולדת של היכולת לשאול שאלות.

כף היד / ויסלבה שימבורסקה

עֶשְֹרִים וְשֶׁבַע עֲצָמוֹת,

שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִישָּׁה שְׁרִירִים,

קָרוֹב לְאַלְפַּיִם תָּאֵי עֲצַבִּים

יֵשׁ בְּכָל כָּרִית שֶׁל אֶצְבְּעוֹתֵינוּ הֶחָמֵשׁ.

הֲרֵי זֶה דַּי וְהוֹתֵר,

כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת "מַיְן קַמְפְּף"

אוֹ אֶת "פּוּ הַדֹּב"..