בבא בתרא קנה - כ"ו בחשון,27 בנובמבר

דף יומי לנשים - הדרן

אף על פי שהגמרא הסיקה שריש לקיש ורבי יוחנן החזיקו בעמדות שיוחסו בתחילת הסוגיה זה לזה, הקושיה שרבי יוחנן העלה כנגד ריש לקיש עדיין ניתנת להסבר ואינה צריכה ליהפך כקוי על ריש לקיש על ר' יוחנן.

בן כמה שנים יכול בן/בת למכור בנכסים שירשו מאביהם? יש מחלוקת אם ניתן למכור בגיל שמונה עשרה או עשרים. רבי זירא מנסה להוכיח מהסיפור בבני ברק שם רצו לראות אם יש סימני בגרות בגופת המת, שהגיל היה שמונה עשרה, שכן המשנה בנדה נז ע"ב קובעת שמעל גיל עשרים הילד יכול למכור גם אם אינו מראה סימני בגרות פיזית. לכן, הילד בסיפור חייב היה להיות בן שמונה עשרה בערך וזה מסביר מדוע רצו לבדוק. אולם, זה נדחה, שכן מסבירים שם את המשנה שזה נכון רק במקרה שיש סימנים אחרים שהבן עשרים הוא סריס. בהיעדר סימנים אלו, עדיין היו צריכים לראות אם הילד מראה סימני בגרות פיזית כדי לאפשר את המכירה, עד שהילד מגיע לאמצע החיים, בגיל שלושים וחמש ויום אחד (לתוך השנה השלושים ושש).

האם ניתן למכור נכסי ירושה בגיל שבע עשרה ויום אחד (לתוך השנה השמונה עשרה) או תשע עשרה ויום, לפי הדעה האחרת? יש מחלוקת. אולם, אחת מהדעות נגזרה בטעות מהבנה שגויה של פסיקה במקרה שהובא בפני רבא.

גידל בר מנשיא שאל את רבא אם ניתן לתת תוקף למכירה של נערה בת ארבע עשרה שהראתה הבנה ברורה ביחסי עסקים. רבא פסק שמכירתה תקפה. הגמרא מסבירה שפרטי המקרה היו ספציפיים לאותו גיל ולנערה מפני שזו הייתה הסיטואציה שהובאה בפניו, אבל אותו דבר היה תקף בגיל צעיר יותר (מעל גיל בר/בת מצווה) ולבן.

רב הונא בנו של רבי יהושע פסק שאף על פי שילד מתחת לגיל שמונה עשרה/עשרים אינו יכול למכור נכסי ירושה, הוא יכול להתקבל כעד. רב זוטרא מגביל זאת למטלטלים, ולא לקרקעות.

אמימר פסק שבן/בת יכולים לתת ירושתו במתנה, גם מתחת לגיל שמונה עשרה/עשרים. רב אשי מטיל ספק בהיגיון של פסיקה זו.