בבא בתרא קלג - ד' בחשון, 5 בנובמבר

דף יומי לנשים - הדרן

מובאים מקרים שונים, בנסיבות שונות, שבהם האישה קיבלה רכוש מבעלה עם ילדיה והרבנים דנו האם היא יכולה גם לתבוע את כספי הכתובה שלה.

רב הונא הסביר שאם אדם בשעת מיתתו כתב את כל רכושו לאחר מבלי לציין לשון ירושה או מתנה, אנו בודקים אם היורש היה קרוב משפחה או לא. אם היורש היה קרוב משפחה שהיה בתור לרשת, הם קיבלו זאת כירושה. אם לא, הם מקבלים זאת כמתנה. רב נחמן שואל את רב הונא, "למה לא אמרת ישירות שאתה מחזיק כרבי יוחנן בן ברוקה!" רב נחמן עונה על שאלתו בעצמו על ידי ציטוט מקרה שבו הפסיקה נוסחה באותו אופן כמו פסיקתו של רב הונא. עדיין, לא היה ברור מה הייתה הרלוונטיות של ההבחנה בין ירושה למתנה בשתי הפסיקות. רב אדא בר אהבה הציע השלכה - האם אלמנת הנפטר יכולה לדרוש מזונות מהיורש. אולם, רבא דחה הצעה זו והסביר את ההשלכות על פי פסיקה של רב אחא בר רב עויא - במקרה שהנפטר הבטיח זאת רק ליורש עד מותו, ולאחר מכן הרכוש יעבור למישהו אחר. אם זו נחשבת ירושה, הצהרה זו מתבטלת, אך אם זו מתנה, היא תקפה.

האם מותר לעקוף את ירושת הבן ולתת את הרכוש למישהו אחר? האם יש הבדל אם הבן אינו מתנהג כראוי או אינו מתנהג כראוי כלפי האב? האם יש מחלוקת לגבי השאלה האחרונה במשנה או ששני התנאים מסכימים? מובאים שני מקורות לענות על שאלה זו. המקור הראשון מסביר שיוסף בן יועזר עקף את בנו ונתן ירושתו להקדש ומסופר סיפור על התוצאות. עם זאת, הסיפור אינו מכריע לגבי שאלה זו כיוון שיש שתי גרסאות שונות של סוף הסיפור. מקור שני, אמירה של שמואל לרב יהודה, מוכיח שיש מחלוקת בין התנאים.

מסופר סיפור נוסף על מי שעקף את בניו והעביר את ירושתו ליונתן בן עוזיאל אשר בתורו החזיר שליש ממנה לבנים. שמאי תוקף אותו על כך אך הוא מוכיח לשמאי שהוא צדק.